בן שרה ויעקב, נולד ביום ט"ו בסיוון תשכ"א (30.5.1961) במושב נבטים שבנגב. מנחם למד בבית-הספר היסודי "בר-אילן" בבאר-שבע, והמשיך את לימודיו בבית-הספר החקלאי "מקוה-ישראל". הוא היה נער חביב על חבריו, הצטיין בלימודיו, ומוריו העריכו את כשרונותיו ואת חריצותו. מנחם הצטיין בתחום החקלאות, הן בעבודה המעשית והן בלימודים תיאורטיים. בשנת לימודיו האחרונה, הוא היה אחראי על ענף הפרחים בפנימייה שבה למד. הוא היה קשור למושב נבטים, שבו נולד וגדל, וראה את עתידו כחקלאי בנבטים. בן 12 שנים היה מנחם כשמתה אמו. מנחם המשיך לקיים קשר של אהבה למשפחתו, גם בהיותו בפנימייה. הוא תכנן לפתח את הקשר המשפחתי, אחרי שישוב משירות בצה"ל.

באוגוסט 1979 התגייס מנחם לצה"ל, ושירת בחיל-המודיעין. על תקופת שירותו בצבא סיפר מפקד יחידתו, אחרי שמנחם נפטר: "בזמן שהוא שירת ביחידה למדנו להכירו ולהוקירו. מסירותו, הקפדתו על קטנות כגדולות, שאיפתו ללמוד ולהתקדם, נועם הליכותיו ונכונותו לעזור תמיד לחבריו ביחידה - אלה היו תכונותיו".

ביום י"ד בסיוון תש"ם (29.5.1980) יצא מנחם עם יחידתו לטיול ברמת הגולן. מסלול הטיול נקבע לנחל יהודיה, חמת-גדר, גמלא והכינרת. כשביקרו בנחל יהודיההתאמן מנחם בקפיצה מצוק סלע למי-הנחל. הוא קפץ וטבע בנחל. בן 19 שנים היה מנחם במותו.
הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע. הוא השאיר אחריו אב, אח ואחות.


(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)

טוראי
יוסף מנחם הי"ד
     בס"ד               נזכור !  -זיכרון נט
אתר הנצחה לנופלים במלחמות ישראל ובפעולות איבה הי"ד

יזכור לחללי צה"ל במערכות ישראל
יזכור אלוהים את נשמות חילי צבא הגנה לישראל
שמסרו נפשם על קדושת השם ונפלו גיבורים
במערכות ישראל למען ארצנו הקדושה, עיר
האלוהים ומקום המקדש.
מנשרים קלו ומאריות גברו בצאתם להנחיל ניצחון
עולם לישראל.
זכר עקדתם ומעשי-גבורתם לא ייסופו מאתנו
לעולמים ונפשותיהם תהיינה צרורות בצרור החיים
עם נשמות אברהם, יצחק ויעקב ועם נשמות שאר גיבורי ישראל וקדושיו שבגן עדן ונאמר אמן.
 
 
שמואל ב' פרק א' פסוקים יט'-כב'  - קינת דוד
הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים.
אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון פן-תשמחנה בנות פלישתים פן תעלוזנה בנות הערלים.
הרי גלבוע אל-טל ואל-מטר עליכם ושדי תרומות כי שם ננעל מגן גיבורים מגן שאול בלי משיח בשמן.
מדם חללים מחלב גיבורים קשת יהונתן לא נסוג לאחור וחרב שאול לא תשוב ריקם. שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. מנשרים קלו מאריות גברו. בנות ישראל אל-שאול בכינה המלבשכם שני עם-עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן. איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה יהונתן על-במותיך חלל. צר-לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאוד. נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים. איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה.