טוראי
נחמיה ("נמי") יוסף חי הי"ד
בן יצחק וציפורה זכרונה לברכה. נולד ביום י"ב בסיון תשי"ז (11.6.1957) בנבטים. כעבור זמן עברה המשפחה לכפר-יובל. שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, ואחרי-כן המשיך ולמד בבית-הספר התיכון 'מקוה-ישראל' במגמה של חקלאות. לאחר שסיים את לימודיו בכיתה התשיעית, החל לעבוד במשק של אביו. נחמיה או 'נמי', כפי שנקרא בפי-כול, אהב את עבודת האדמה ובייחוד את העבודה בלול ואת הטיפול בעופות. מדי-בוקר היה משכים קום ומתחיל לעבוד: מאכיל את העופות ואחר-כך יוצא לעבוד בשדה. הוא היה לעזר רב לאביו, שהרבה להתייעץ בו בתחומים שונים ולרוב קיבל את דעתו.
נמי היה נער פעיל בחברה, מלא שמחת-חיים, טוב-לב ונעים- הליכות. הוא ניחן בכושר-מנהיגות, והצטיין באחריותו ובעצמאותו. כאשר למד ב'תיכון' והיה חניך בגדנ"ע למד להכיר את הארץ, את אתריה ואת יופיה. במיוחד אהב את אזור הצפון והרבה לטייל בו עם חבריו. בדרך-כלל נהגו להצטייד בשק-שינה ובמזון ולסייר ימים- מספר בהרים ובגיאיות. אחרי-כן היו חוזרים עשירים בחוויות ומלאי-התפעלות מהמראות שראו עיניהם.
מאחר ששאף לרכוש מקצוע כדי להתפרנס בחיים האזרחיים, ביקש להשתתף בקורס נהיגה קדם-צבאי. בקשתו אושרה, הוא צורף לקורס ועמד בו בהצלחה רבה.
נחמיה גויס לצה"ל בשלהי מאי 1975 והוצב לחיל-השריון. במהלך הטירונות השתלם בקורס-רובאים.
ביום שישי, 14.6.1975, נשלח עם חיילי יחידתו לחופשה. נמי הגיע למושב לפנות-ערב ובמשך יום-השבת בילה עם משפחתו ועם חבריו. אחרי-הצהריים הכין את החפצים שרצה לקחת אתו ליחידתו. אך הוא לא זכה לחזור ליחידתו. ביום ו' בתמוז תשל"ה (15.6.1975), בשעות- הערב, חדרו מחבלים אל הכפר והתחילו תוקפים את תושביו. בנסותו להגן על משפחתו נפגע נמי מיריות המחבלים ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבכפר- יובל. השאיר אחריו אב וחמישה אחים ואחיות. אחותו שמחה ז"ל נהרגה אף היא באותה התקפת מחבלים.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)
חבריו, ובני משפחתו מוזמנים לרשום מטה קווים לדמותו.
